התמיכה שלי בפלסטין מתחילה בדרישה בסיסית למדי: שלפלסטינים תהיה הזכות לנהל את חייהם. לבחור את מנהיגיהם, לנוע, ללמוד, להתפרנס ולגדל ילדים בביטחון. זה נראה לי סביר. יש במקורות היהודיים כמה תזכורות מועילות למה זה אמור להיות בסיסי.My support for Palestine starts with a fairly basic demand: that Palestinians have the right to run their own lives. To choose their leaders, move, learn, earn a living, and raise children safely. That seems reasonable to me. Jewish sources offer a few useful reminders of why this should be basic.
״ואתם ידעתם את נפש הגר״. אתם יודעים איך זה מרגיש. התורה מציגה את הזיכרון הזה כסיבה להיזהר במה שעושים לאחרים. קשה לקרוא את הפסוק ואז להתייחס להיסטוריה של רדיפה כאל היתר בלתי מוגבל להפעיל כוח. ״אנחנו סבלנו״ אינו תשובה לשאלה מה מותר לעשות עכשיו. (שמות כ״ג, ט׳)'You know what it is to be a stranger.' You know how that feels. The Torah presents this memory as a reason to be careful about what you do to others. It is difficult to read the verse and then treat a history of persecution as an unlimited license to use force. 'We have suffered' is not an answer to the question of what is permissible now. (Exodus 23:9)1 גם כשיש איום ממשי, השאלה מה מותר לעשות נשארת. במסכת סנהדרין מסופר על אדם שהשליט ציווה עליו להרוג אדם אחר, ואיים להרוג אותו אם יסרב. רבה מורה לו שלא להרוג, ושואל: ״מי יימר דדמא דידך סומק טפי?״ — מי אמר שדמך אדום יותר? האיום עליו אמיתי. גם אז, אין לו רשות להחליט שחייו של אדם אחר שווים פחות. (סנהדרין ע״ד ע״א)Even under a real threat, the question of what is permissible remains. In Sanhedrin, a man reports that the ruler has ordered him to kill someone else and threatened to kill him if he refuses. Rabba tells him not to kill, asking: ‘Who says your blood is redder?’ The threat against him is real. Even then, he has no permission to decide that another person's life is worth less. (Sanhedrin 74a)2 ובמסכת מגילה, כשהמלאכים מבקשים לשיר בזמן שהמצרים טובעים, אלוהים שואל: ״מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?״ המצרים הם הצבא הרודף. הסיפור יודע בדיוק מי הם. ובכל זאת, גם הם מעשה ידיו. מי שמצטט מקורות יהודיים כדי להצדיק כוח יצטרך להתמודד גם עם המקורות שמגבילים את ההתלהבות ממנו. (מגילה י׳ ע״ב)And in Megillah, when the angels want to sing while the Egyptians are drowning, God asks: ‘My handiwork is drowning in the sea, and you are singing?’ The Egyptians are the pursuing army. The story knows exactly who they are. And yet, they too are the work of his hands. Anyone who cites Jewish sources to justify force will also have to reckon with the sources that curb enthusiasm for it. (Megillah 10b)3 יש גם הוראות מעשיות. במסכת גיטין נאמר: ״מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל״. בהמשך נזכרים גם ביקור חולים וקבורת מתים, ״מפני דרכי שלום״. לדאוג לאוכל, לבקר חולים, לקבור אנשים בכבוד. מבחינתי, החובות האלה אינן נעצרות במחסום. (גיטין ס״א ע״א)There are practical instructions too. Gittin says: ‘Support poor non-Jews alongside poor Jews.’ The passage also includes visiting the sick and burying the dead, ‘for the sake of peace.’ Provide food, visit sick people, bury people with dignity. As I read it, these obligations do not stop at a checkpoint. (Gittin 61a)4 משפחה פלסטינית לא צריכה לעבור ראיון אידאולוגי כדי שיהיו לה מים. ילד לא חייב לגנות את חמאס כדי שתהיה לו זכות לאכול. אפשר לנהל דיון ארוך על ההיסטוריה, על גבולות ועל הנהגות. בינתיים צריך לתת לו אוכל. הוא לא חייב לסיים את הדיון קודם.A Palestinian family should not have to pass an ideological interview to have water. A child does not have to condemn Hamas to have the right to eat. We can have a long discussion about history, borders, and leadership. In the meantime, he needs to be fed. He does not have to finish the discussion first.
1.
שמות כ״ג, ט׳ — Exodus 23:9.
↩2.
תלמוד בבלי, סנהדרין ע״ד ע״א — Sanhedrin 74a.
↩3.
תלמוד בבלי, מגילה י׳ ע״ב — Megillah 10b.
↩4.
תלמוד בבלי, גיטין ס״א ע״א — Gittin 61a.
↩